החלטה בתיק בש"א 2382/05

זוהי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים מיום 29.6.2004 (בת"א 88/04), לרבות על החלטתו מאותו מועד על פיה נדחתה בקשת המבקשת למתן רשות להתגונן.

המשיבה הגישה נגד המבקשת תביעה בסדר דין מקוצר בגין תשלומי חובה החלים עליה, על פי הנטען, בגין שלושה מגרשים באיזור התעשיה מישור אדומים. המבקשת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן בה טענה, בין היתר, כי מחצית מן המקרקעין נשוא התביעה אינם בהחזקתה אלא בהחזקת חברה אחרת. לאחר דיון שנערך במעמד שני הצדדים נדחתה הבקשה ע"י ביהמ"ש, וביום 29.6.04 ניתן פסק דין נגד המבקשת על מלוא סכום התביעה.

ביום 21.7.04 הגישה המבקשת, אשר לא הייתה מיוצגת, בקשה לביטול פסק הדין. לבקשתה צירפה אישור מטעם המשיבה לפיו חברה אחרת היא המחזיקה במחצית המקרקעין וזו אף שילמה את סכום הארנונה. ביום 11.10.04, ובטרם ניתנה החלטת בימ"ש קמא בבקשתה, הגישה גם ערעור על פסק הדין.

ביום 21.10.04 החליט בימ"ש קמא לבטל את פסק הדין, ובעקבות החלטתו פעלה המבקשת למחיקת הערעור.

אולם בכך לא תמו נפתוליה של תביעה זו. ביום 4.11.04 הגישה המשיבה בקשת רשות ערעור על החלטת בימ"ש קמא לבטל את פסק הדין. ערעורה התקבל ובימ"ש שלערעור הורה כי פסק הדין מיום 29.6.04, יושב על כנו. בפסק דינו, מיום 22.6.05 הוסיף כב' השופט שפירא, כדלהלן:

"מעיון בהחלטת בית המשפט קמא עולה כי יתכן שהיה מקום ליתן רשות להתגונן בחלק מן התביעה...לפיכך, אילו הייתה מוגשת בקשה להארכת מועד להגשת הערעור, יתכן שהיה הדבר בגדר טעם מיוחד"

            ביום 5.7.05 הגישה  המבקשת את בקשתה להארכת המועד להגשת ערעורה.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, זו אינה מעלה טעם מיוחד להארכת המועד. לטענתה, מדובר, לכל היותר, בטעות שבחוק אשר איננה מוכרת כטעם מיוחד המצדיק הארכת המועד. עוד היא טוענת כי המבקשת איחרה בהגשת ערעורה (הראשון), ולפיכך הפך פסק הדין לחלוט עוד בטרם הוגש הערעור. משלא הוגש ערעור על פסק הדין, כשניתן בראשונה, תוך המועד שנקצב בחוק, ממילא אין מקום לאפשר הגשתו עתה משהושב על כנו.

המועד להגשת ערעור על פסק דין קבוע בחיקוק, ומשכך טעונה הארכתו טעם מיוחד (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). בתי המשפט נטו להיענות לבקשות להארכת מועד כאשר הנסיבות שבעטיין חל האיחור לא היו בשליטתו של בעל הדין. ככלל, כך נקבע, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול את דרכו של בעל הדין ולפתוח לו את שערי בית המשפט מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שהינם מחוץ לשליטתו הרגילה, או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ראה ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט ואח', פ"ד נה (2) 904).

על פי תצהיר מנהל המבקשת, פסק הדין של בימ"ש קמא נתקבל אצלו ביום 5.7.04. בהתחשב בפגרת ביהמ"ש ופגרת סוכות, אשר אינן באות במניין ימי תקופת הערעור, הוגש ערעורה של המבקשת במועד (ר' תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי וכן תקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), תשמ"ג-1983. כן ראה רע"א 6297/02 איזבלה גולד נ' גאולת הכרך בע"מ, פ"ד נז (2) 108). משהגישה המבקשת את ערעורה תוך המועד החוקי לכך, וזה נמחק בשל ביטול פסק הדין, אין ספק כי השבת פסק הדין על כנו ע"י בימ"ש שלערעור אכן מקימה את אותו טעם מיוחד, אם דרוש, המצדיק הארכת המועד להגשת ערעורה. יצויין בעניין זה כי אף שברגיל אין טעות של צד או טעות של עורך דין מהוות, כשלעצמן, טעם מיוחד להארכת מועד, טעות  שנגרמה על ידי טעות של בית המשפט אכן הוכרה כטעם מיוחד המצדיק הארכת המועד (ר' ב"ש 17/86 אלפיחא אגודה שיתופית למים נ' שוקייר, פ"ד מ (1) 318).

מעבר לדרוש יצויין כי בהליכים שנקטה, גילתה המבקשת דעתה כי אין היא משלימה עם פסק הדין שניתן, וכוונתה להשיג עליו הייתה ידועה למשיבה כל העת. ממילא אין בהארכת המועד כדי לפגוע במאומה באינטרס ההסתמכות של המשיבה.

המועד להגשת הערעור יוארך, איפוא. המבקשת תגיש את ערעורה תוך 20 יום מהיום.

מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"ה בחשון, תשס"ו (27 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים.

                                                                                 __________________

ג. כנפי-שטייניץ, שופטת

                                                                                                רשמת ביהמ"ש המחוזי

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: